מים מזרזפים מתודעתו של בודהה

מים קולחים מתודעתי ...המשך

א.
 
מים מזרזפים מתודעתו של בודהה
מים קולחים מתודעתי
מים
מים
מים
זן
זן
זן
תנועה מתמדת  באישוני
ומנוחת  לוחמת  השוורים.
תודה בודהה.

ב.

יש לי   סירה
נעה במטוטלת הכבדה של המים.
סירה בדויה שרופה.
ולא היא, כי  אם 
פרופה
פרומה
גנובה
סתומה
כחולה
נטושה
 אהובה
חבולה .
כמוני ...וכן היא,
מזל  שניתנה לי הסירה.
תודה בודהה

ג.

"אם  תנשמי נכון",
אמר הגורו,
"וגופך רפוי יהיה
כמו החוט הפרום
של כותנתי, נהיה
לאחד אחר כך
הפחמן הדו חמצני
בדמינו ישא  אותנו אל  הגורשינקאר*.
כי
זהו הלהיטן."
וזאת אני
שקטה ושרועה
נטולת  תנועה
וכל מנוסה ממני והלאה
ורטטים עדינים ירפרפו
בנשימת הויפאסנה.

"עכשיו את סירה בנהר",
אומר לי הגורו
עכשיו את קרקעית ים
צומחת מתוך   המנדלה
שעל גדות הנחלים.
וכשתכרעי על ברכייך
וכפות ידייך יהיו
אצבעות של רוח.
תהי עלה על ראש הגורשינקאר
*האוורסט

.

 
ד.

פעם היו אלה

ילדי הפרחים

היום ילדי גואה,

אותם אבודים

אותן  מחשבות

אותן  רצונות

נטולי רציה .

פעם היו אלה

ילדי האהבה

והחשיש

היום  הם

ילדי הג'אראס

 והפטריה המתעתעת.
 
אבל יפים

כמו פעם,

צעירים עד כאב.

נעוריהם צורבים את  מותני.

פעם היו אלה ילדי הפרחים

היום הם הפוגה  גואה בגואה.

שאני פוגשת בשקיקה

בחופים קסומים של תת יבשת אהובה.

והנערים כל כך רכים אלי .

אני משפילה  את שנותי למענם,

מסירה את הפרחים מעל ראשי

והסרטים מבגדי

מנסה להיות  ילדת גואה

ולו  פעם אחת.

ולו עד שינצו הפרחים

על ראשי הנערות   באגם  ארמבול

הודו, אוקטובר 2006