רבים מהכותבים בראשית הדרך  מתחבטים ושואלים עצמם … איך מתחילים לכתוב את הסיפור הזה שמסתובב לי בראש ?

שמתם לב שבפתיחת כל  סיפור  טמונים הכרומוזומים  של הסיפור כולו ?! בעצם, ניתן לומר שה-ד.נ.א של הסיפור נמצא כבר בראשיתו. אז מהי התחלה ?

לפי חיים באר הסופר הוא הרגע הנסי של הכתיבה הספרותית שלנו .כמו אלוהים  שמכריז 'ויהי אור' , אותו אור בראשיתי .

ואני גורסת זאת הירייה הראשונה של הסיפור כולו שיכולה להיות גם  סופה או אמצעה שבחרנו בה להיות  ה'לידר' של היצירה כולה.

אז איך בוחרים במה להתחיל סיפור?

יש סוגים רבים של התחלות ויש דרכים  להגיע אליהן. לא אמנה אותם כאן אבל  אני מאמינה שפתיחת  סיפור היא סוג של התגלות.  פתיחה היא גם רגע של חסד שבו אנחנו נשבים בקסמו של ספר. פתיחה, היא כמו פגישה עם אדם שבעקבותיה אולי  יצמח ויירקם  קשר אמיץ או אולי אותו אדם רק הרשים אותנו ומאוחר יותר מסתבר, כי הוליך  אותנו שולל…

 כדאי לכם לקרא את מאמרו המרתק של הסופר עמוס עוז: "אבל מה בעצם היה כאן לפני המפץ הגדול?" לקרוא אמרתי? אני מתכוונת לשנן  להפנים  ולנצח.  במאמר  זה הוא מדבר על פתיחות והתחלות ובין היתר על הפתיחה כחוזה  בין הסופר והקורא, ומונה סוגים שונים של חוזים: החוזה השקרי, החוזה הממולכד, ההתקשרות הסודית, החוזה הפילוסופי, התחלה שהיא  התחלה שלפני ההתחלה ועוד ועוד.

כמובן שלא אמנה את כולן, אני מעניקה כאן רק 'טיפים', (בסדנאות שבהנחייתי  הנושא הזה, כמו נושאים רבים אחרים וחווייתיים, נלמדים לעומק ומודגמים היטב).אבל זכרו, ואל תזלזלו בפתיחה. אל תגידו, חכו תראו בהמשך זה יבוא ותכף יתחיל להיות מעניין, או  עוד מעט תרגישו את נחת זרועו של הסיפור או  השיר. לא כך, כי בפתיחות טובות, משובחות ומשוכללות מקופל פעמים רבות הסיפור כולו והפתיחה היא המיקרוקוסמוס של הסיפור הנושא בתוכו את המאפיינים החשובים של היצירה.

 אחת הפתיחות האהובות עלי הוא הפתיחה  האלמותית של טולסטוי בספרו "אנה קרנינה":
"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה , אומללה על פי דרכה."